אבולוציה של שירים בחסות Youtube

הכל מתחיל עם השיר המצויין של Gotye (מבוטא גו-טה-יי), בחור בלגי שקוראים לו בכלל ווטר דה-בייקר שהגיע לתודעתי דרך גלגלצ אלא מה, עם Somebody that I used to know. את השיר היפה והקליפ היצירתי אפשר למצוא כאן למטה:

ההתפתחות מגיעה בדמות קאבר מעולה (ווקאלית ואינסטרומנטלית) של ההרכב Walk of the Earth הקנדים (זה הכל מוויקיפדיה, אני לא עד כדי כך educated בלהקות indie נידחות...)
החבורה עושה cover שלא נופל מהמקור כשמגוון הקולות מגיע מגיטרה אחת בלבד ו-5 זמרים. מומלץ:

כל העסק הופך למשעשע אפילו יותר עם הביצוע של Key of awesome, חבורה של אנשים שאין להם ערך בוויקיפדיה שיכול להחכים לגביהם, אבל נבירה קצרה ב - Youtube מוצאת אוסף מכובד של קאברים מצחיקים, במיוחד אם מקשיבים למילים (חפשו את ההומאז' לפיטר גבריאל סביב 1:30).
מומלץ אפילו יותר:

זהירות חרדים בדרך - פוסט זה מוגש כשירות לציבור

והפעם ברוח האירועים הנעימים האחרונים בארץ, החלטתי לעשות משהו מועיל.

עד לא מזמן, הייתי בטוח שרק הממשלה מתרפסת בפני התאגיד החרדי. מסתבר שגם קונצרני ענק עושים את חשבון השורה התחתונה ומחליטים שללכת ראש בראש עם החרדים זה רע לעסקים.

המגזר החרדי, שהחליט שהרבנות של ישראל, מוסד שהוקם ומנוהל על ידו, כבר לא קיצוני מספיק ולא יהודי ברמות הרצויות, הקים את "העדה החרדית" - מעין תת-רבנות עצמאית שמעבירה מנהגים, נהלים ומצוות כראות רוחה. מי שחפץ ביקרם של החרדים (או חפץ ביקרו של העסק שלו, שיקנו בו חרדים), כדאי שיתחבב על בית "העדה החרדית".

לפיכך, והדבר בולט במיוחד בירושלים, אם תלמה רוצה שחרדים יקנו את הקורנפלקס שלה, הרי שכדאי שתיישר קו ותייצר קורנפלקס שעומד עם ערכי העדה החרדית, כי סתם "כשר" זה כבר לא In.

דוגמה אחרת (באמת מיני רבות), היא תנובה. אם תנובה חפצה שגם חרדים ירכשו את החלב שלה, כדאי שתכין חלב "מהדרין".

כמובן שהיעדר שיתוף פעולה ניאות מצד חברה זו או אחרת, יוביל לחרם והנחיה רבנית לעדר, לא לקנות מוצר X או Y  (הנחיה רבנית: כלל שמוציא קשיש סנילי, שבאוזניו לוחשים עסקנים חמדנים, ומורה לאוכלוסיה שטופת מוח ונטולת תודעה עצמית, כיצד לנהוג, לרוב בצורה מנותקת מהמציאות - עד כאן פרשנות).

אז למה זה מזיז לי בכלל?

חוץ מזה שאני מתעב את עבודת האלילים של המגזר החרדי שכל קשר בינה ליהדות הוא כמו עגל הזהב לתורת הר סיני, גיליתי שלדברים יש איך לא, גם היבט כלכלי שנוגע לכיס של כולם.

כדי שה"עדה החרדית" תסכים שלא להחרים את תלמה ותנובה ועוד רבים אחרים, היא רוצה שוחד, פשוטו כמשמעו, כסף והרבה. תמורת הכסף הזה, מסכימה "העדה החרדית" לאשר ליצרנים לשים על מוצריהם לוגו קטן ונחמד, שיסמל בעבור צאן מרעיתה שהמוצר סופר-כשר וגם ששולמו עבורו תמלוגים נאים.

איך תשמור תנובה על הרווחים בכל זאת? היא הרי לא תעלה את המחיר של חלב חרדי יותר לעומת חלב חילוני, נכון? הרי זו אפליה שאין כדוגמתה, מה גם שאז אף חרדי לא יקנה את החלב הזה ולא משנה כמה הוא כשר...

תנובה, תעלה את המחירים של שני דגמי החלב, ופה מתחיל הקטע שהחילוני הקטן מתחיל להידפק בגלל החרדי השמן, הפרימיטיבי והפנאט (וגם הממולח עסקית...)

כמובן, שאי אפשר בלי קצת כפיה דתית על הדרך - לכן, אותו מוצר חרדי יזכה גם לעיצוב מחודש. אישה, כמובן תימחק אחר כבוד מהציורים שעל הקרטון. הילד הקטן שעל הקורנפלקס יקבל כיפה שחורה בפוטושופ ואבא שלו, שבגירסה החילונית שיחק איתו כדורסל, יקבל זקן (שוב, פוטושופ, לא בכישרון רב יש לציין)

לכן, כדי שלא "להיכשל במצווה" כמו שאומרים החרדים כשעושים קניות בסופר, אפשר לשים לב לסימנים הקטנים אך החשובים ולהימנע מהליין החרדי.

להלן, כמה מוצרים בסיסיים שבקלות אפשר אחרי בחירה קלה במדף, להימנע מהטירוף החרדי.

להלן, קורנפלקס תלמה. שימו לב לגירסה החילונית משמאל עם עומרי כספי שעושה כבוד לישראל ב-NBA ולגירסה החרדית מימין.

חדי העין, יוכלו להבחין ש"תלמה" שינתה את שמה ל"תלמה שפע" - מעין להטוט צרכני שימנע מהציבור הקדוש לרכוש מוצר מחברה שאינה מי יודע מה קדושה כמוהו.

עוד אפשר לראות את הלוגו המיוחל של העדה החרדית מימין עם סמל "המהדרין" משמאל. מוצר, חרדי לחלוטין עם הרבה כסף שנשפך מהכיס שלנו, לכיס של תלמה וממנה לכיס של העדה החרדית, למימון כוללים מנוונים וטיטולים לתחמושת על שוטרים בכיכר השבת במאה שערים.

איכס, כאלה יכולות פוטושופ עלובות לא ראיתי מאז הקמפיין של אגם רודברג ל"פלפל"

מוצר אחר ובסיסי לא פחות - החלב. הפעם התחכום לא מי-יודע-מה והמוצרים די דומים, מה שמקשה דווקא להבדיל ביניהם ועלול להכשיל את החילוני הנלהב, לכדי קניה של מוצר חרדי טמא.

עם החלב קצת יותר קשה להבדיל. חלב חרדי כתוב בפונט תכלת ולא בכחול כהה. גם הפקק שלו בצבע בהיר יותר ויש גם גרפיקה תכולה סביב הציור של הבית. כמובן, שלא נשכח גם לוגו המהדרין.

יש! קיבלנו מדליית מהדרין

כמובן, שתעלולי הצילום שלי בסופרמרקט הערב לא עברו Unoticed, ואם כבר כבר לעשות פרובוקציה, אז שיהיה ב"מיסטר זול" סניף הפלמ"ח.

יום חול וכבר על אזרחי? 

כנראה זכו ברבעו"ש מהיחידה...

בקיצור, זה רק קצה הקרחון. יש עוד מלא מוצרים כאלה. "עלית" יצרה את חברת "מגדים" בדיוק כמו "תלמה שפע" - לריצוי העדה החרדית. גם לאוסם יש גירסאות פסטה כשרות יותר מהאפיפיור וסוגת מפיצה אורז קדוש יותר מהרב אלישיב.

עם טיפה מודעות אפשר לתקוע את רשתות השיווק עם עודף מלאים של המוצרים האלה ולשקול אם הטרחה הזו שווה להן בכלל.

הרהורים על כבאים

הכבאי ההוליוודי, כנראה שכל הסרטים בשני העשורים האחרונים נכתבו על אותו הבחור. הוא תמיד יתחיל את דרכו בתחנה עתירת מסורת. הכבאים הפזמני"קים יריצו עליו צחוקים בדמות מתיחות מסורתיות שהם מעבירים כל כבאי טירון שמגיע לתחנה.
תקופת ההכשרה שלו תעבור יחסית בנעימים, ברצף של פלאשבקים בהם הוא מבשל אוכל איטלקי במטבח התחנה המצויד להפליא, או סתם משתכשך עם חבריו ביום קיץ חם תחת איזה ברז כיבוי שהתפוצץ  (או שילדי הארלם נטולי המזגן פתחו להנאתם).
מעצם היותו אמריקני קתולי, ממוצא אירי, הקשר לכנסיה חזק במיוחד. החתונה תהיה עם כומר ועוגה וגם התינוק החדש יוטבל מתחת לפסל של ישו.

אביו של הבחור, גם הוא כבאי מוערך ונהרג לפני שנים בהתמוטטות של בניין בוער או תוך ניסיון לחלץ גברת סינית מביתה המתפורר בצ'יינה-טאון.. הותיקים, יזכרו לו חסד נעורים ויביטו בערגה כשהטירון הצעיר נעשה דומה לו יותר ויותר. גם למפקד התחנה יש היסטוריה ארוכת שנים עם האבא, בין אם ביריבות עתיקת יומין או קולגיאליות חסרת פשרות. הוא ימלא את תפקיד מודל החיקוי והדמות הגברית שהייתה חסרה לכבאי שלנו All along.

למרבה הצער, סופו של הכבאי ההולידווי הוא להיהרג בתאונה מצערת. ברגעיו האחרונים כשהוא לכוד תחת בניין מט ליפול או סתם תלוי על גשר רעוע, הוא ישחזר בעיני רוחו את חיו הקצרים אך המספקים ויעביר הודעת פרידה מרגשת לאשתו הצעירה וההריונית (בפעם השניה). בלוויה שלו יצעדו כבאי כל העיר בתלבושת סקוטית (רגע, לא אמרנו שהם אירים בכלל?). הכבאי השמן מהתחנה, זה שתמיד הכין בולונז רגע לפני ההקפצה ינגן בחמת חלילים. ידיד האמת, כבאי שחור שהגיע קצת אחריו לתחנה ותמיד היה אמון על המנגל באירועים עם הנשים בצהריי סאנדיי, יזיל דמעה. האישה ההריונית, בלונדינית קטנה מברוקלין תתייפח ותאחוז ביד בנה הראשון, שמביט בעיניים מבינות על הארון עטוף הדגל. המפקד - יצדיע ביד עטוית כפפה לבנה ויישיר מבט חודר אל התמונה המחשיכה והכתוביות העולות. חבל.

ובפינת האירוע המבחיל של הערב

ובפינת האירוע המבחיל של הערב - פרק 2 של "מעושרות"; תיקון - האירוע המבחיל האמיתי של הערב הוא אני, צופה בפרק 2 של מעושרות ועוד אחרי שיצאתי בהצהרות דרמטיות שהנה אני אוטוטו נגמל מטארש הריאליטי.
ובחזרה לעניין - פרק 2 של "מעושרות", הריאליטי החדש של ערוץ 10. המעושרת לאה שנירר, בת 50 ומשהו, או "מלכת הפילאטיס של הרצליה פיתוח" (כמו שהתוצאה הרביעית בגוגל מגדירה אותה) עורכת מסיבות יומולדת לעצמה או אירוע גאלה (איזו מילה!) אחר כלשהו לשיפור הביטחון העצמי ומזמינה את כל המי ומי של הסצינה בה היא חיה. בשיא הפרק או שיא המסיבה (עבורה בכל אופן), היא מקבלת שיחת טלפון מברכת ממי אם לא יצחק תשובה, שגורמת לגברת להיכנס לאקסיטציות (ולי כמעט לאבד את את שיווי המשקל על מכשיר הריצה בחדר כושר, ששלט הטלוויזיה התקוע שלו הוא הסיבה הבלעדית שבגללה אני מודע לכל ההתרחשות הנ"ל). לאה'לה, שבשלב זה לא יודעת נפשה מרוב אושר על כך שהטייקון השמנמן מודע לקיומה, פוצחת בשטף תודות, ברכות, חיבוקים ונישוקים אל תוך המכשיר הסלולרי. הייתי חייב להמשיך ולצפות עוד כמה דקות בפרק רק כדי לוודא את החשד - לאה שנירר בכלל לא מכירה ולא פגשה מעולם את יצחק תשובה. הוא בכלל נדחף לשיחת הטלפון של אשתו (היא כנראה, כן מכירה אותה מסטודיו הפילאטיס או משהו כזה) בתור ידוען מחמד על הדרך ככה. הגועל האמיתי מכה בי. אני מבין שהבחורה רוטטת כולה רק כי דיברה עם מישהו עשיר שכולם מכירים (טוב, הוא מאוד עשיר, וגם הבטיח לה שביומולדת הבא הוא גם יבוא לאכול קייטרינג ליד הבריכה בהרצליה פיתוח. מלך). גם הבת הקטנה שלה שקצת חולה שם באותו ערב בין כל האנשים, לא מפריעה ללאה להמשיך ולפזז בין אורחיה, כי היי, היא הרי "חייבת ערבים כאלה לנשמה". זה בסדר, היא כבר תסנג'ר מישהו שיקח את הילדה המסכנה לחדר.
אז נכון שאני כותב את כל זה מקנאה כי גם אני רוצה בית עם בריכה בהרצליה פיתוח ושיצחק תשובה ידבר איתי בטלפון, אבל אני גם קצת שמח לאיד. כי למרות שזה מבוים, ערוך, משוחק ובכלל ריאליטי בכאילו על האלפיון העליון, שום במאי, סיליקון, בוטוקס, פילאטיס, גירושים רווחיים או יצחק תשובה לא יעזרו ללאה שנירר וחבריותיה המזדקנות להסתיר את החשיבות העצמית, הטיפשות, הפאתטיות ואת הדבר המידלדל הזה שיש לנשים בגילן מתחת לזרוע.

לאה שנירר, אשת האלפיון העליון (= יותר טובה ממך)

והפעם פוסט עם תמונה

סתם כי אני מנסה את הממשק החדש פה (חביב עד כה, לא יותר)

זה, איזה יופי גוגל נותנים לי צומי כשיש לי יומולדת.
אני משוכנע שזה הופיע על מסכי החיפוש של כל העולם שלשום

זה הבלוג שלי, Take 4

הנה מתחיל לו עוד ניסיון שלי לכתוב (וגם להתמיד) בבלוג. מקווה שהפעם נחזיק מעמד קצת יותר זמן